הנה עלות שאף פעם לא מופיעה בתקציב התוכנה אלא מופיעה בכל שכירה: ערימת השכר החדש. כאשר אדם מתחיל, מישהו צריך לספק אותם לכל כלי שהצוות מפעיל, לאמן אותו על כל אחד מהם, ולהגדיר את ההרשאות הנכונות בכולם. המחסנית שבחרת ליעילות היא, ביום הראשון, כפפת כניסה - וככל שהערימה גדולה יותר, הכפפה ארוכה יותר.
השבוע הנסתר.
שנים עשר כלים פירושם שנים עשר חשבונות ליצירה, שתים עשרה קבוצות של אישורים, שנים עשר ממשקים ללמידה, שנים עשר מודלים של הרשאה לתקן. זה אומר שהעובד החדש מבלה את הימים הראשונים שלהם באיסוף כניסות ובשבועות הראשונים שלהם בשאלה "באיזה כלי אני משתמש בשביל זה?" זה אומר שמנהל או איש הפעלה מאבד זמן אמת להקצאה שאין לה שום קשר לעבודה בפועל. המחסנית הופכת בשקט כל השכרה לשבוע של הגדרה שאיש לא הקציב לו.
הערימה שאתה מפעיל היא ההטמעה שאתה מבצע. שנים עשר כלים הוא שבוע ראשון של שנים עשר כלים, בכל פעם שאתה שוכר.
שתי העלויות אף אחד לא נחשב.
עלות ההפרשה מוטל על מי שעורך את החשבונות - מוכפל בכל כלי, כל שכרה, לנצח. עלות הכשירות הוא נושא על ידי העובדים החדשים והצוות שלהם: אדם לא יכול להיות פרודוקטיבי עד שילמד את כל שנים עשר הכלים, ובעיקר, למד איזה מהם הוא מקור האמת לכל סוג של שאלה. העלות השנייה הזו היא היקרה, מכיוון שהיא נמדדת בשבועות של תפוקה מופחתת, לא בשעות של עבודת IT.
מה שפלטפורמה אחת עושה ליום הראשון.
כאשר העסק פועל על פלטפורמה אחת, ההטמעה קורסת. חשבון אחד להפרשה. ממשק אחד ללמוד. מודל הרשאה אחד להגדרה. וזה החלק הכי חשוב - תשובה אחת ברורה ל"איפה זה חי?" השכיר החדש לומד מערכת, לא מחסנית, והם לומדים אותה אחר הצהריים. הלקוחות שלנו מדווחים על אותו דבר שוב ושוב: אנשים חדשים שהיו צריכים שבוע שימושיים עד ארוחת הצהריים.
גיוס עובדים קשה מספיק מבלי שהמחסנית הופכת את היום הראשון לחיפוש נבלות אחר כניסות. ככל שאדם חדש צריך להעניק פחות מערכות, להכשיר אותן ולהתן להן הרשאה אליהן, כך הוא יבצע מהר יותר את העבודה שעבורה השכרת אותו בפועל. כניסה אחת היא לא רק מסודרת יותר - זה ימים של חייו של כל עובד חדש, המוחזר.